פרופסור עפר מרימסקי

סרקומה של רקמה רכה  Soft Tissue Sarcoma 
 

סרקומה הינה שאת ממאירה ממקור הרקמות המהוות את מערכת השלד והתנועה, העצבים ההיקפיים, כלי הדם, השומן או דפנות האיברים השונים. שכיחות הסרקומות בכלל היא 1% מכלל השאתות הממאירות. הסיבות להתפתחות סרקומה של רקמה רכה (סר"ר) אינן ברורות. במיקרים אחדים ניתן למצוא קשר לחשיפה לקרינה טיפולית קודמת, קשר למחלות משפחתיות כמו נוירופיברומטוזיס, לי-פראומני, סינדרום גרדנר, פוליפים במעי הגס, נפיחות כרונית של גפה וחשיפה לכימיקלים מסוימים. סר"ר יכולות להתפתח למעשה בכל איבר בגוף: גפיים, איברים פנימיים (קיבה, מעי, כליה, ראה, מוח, שד, מערכת השתן והמין, ועוד), דופן הבטן, החזה או הגב. קיימים סוגים רבים של סר"ר בהתאם לרקמה הרכה ממנה נוצר הגידול. למשל: ליפוסרקומה מתפתחת ברקמת השומן, אנגיוסרקומה מתפתחת מכלי הדם. סר"ר שכיחות בילדים ובמבוגרים. בילדים שכיחה סרקומה ממקור שריר השלד (רבדומיוסרקומה), ובמבוגרים שכיחות סרקומות ממקור שומן, עצב, כלי דם, מעטפות השריר ורקמת החיבור. הממצא הקליני השכיח ביותר הוא הופעה של גוש מקומי ההולך וגדל תוך מספר חודשים. כאשר הסרקומה מופיעה בגפה  ניתן לחוש בגוש נוקשה נייד למחצה, ההולך וגדל,  ומלווה תפיחות הרקמות הרכות סביבו, ולעיתים חום ואודם מקומיים. כאשר מתפתחת הסרקומה באיבר פנימי ההסתמנות הקלינית קשורה בתפקוד לקוי של האיבר הנגוע. פרק הזמן הממוצע החולף בין תחילת ההסתמנות בסרקומה של גפה לבין קביעת האבחנה הוא 3-6 חודשים. בכל מקרה בו נחשד קיומה של סר"ר יש לפנות לצוות-מומחה לטיפול בסרקומה, הפועל ביחידה משולבת של אורטופדיה-אונקולוגית. הצוות כולל אונקולוג מומחה בסרקומה, אורטופד מנתח מומחה בגידולים של מערכת התנועה, כירורג מומחה בכריתת גידולים באיברים פנימיים, פתולוג, רדיולוג, מרדים מומחה בטיפול בכאב, פיזיותרפיסט(ית) ואחות. השלב הראשון בקביעת האבחנה הוא נטילת דוגמת-רקמה מהגוש (ביופסיה), ובדיקתה על ידי פתולוג מומחה. בשלב השני מבוצעות בדיקות הדמיה לקביעת שלב המחלה. לאחר מכן מתכנס הצוות המורחב לקביעת הגישה הטיפולית האינדיבידואלית. בדרך כלל ניתן לבצע ניתוח יסודי להרחקת הסרקומה מהגפה או מהאיבר הפנימי. במקרים בהם לא ניתן לבצע כריתה נשקלת אפשרות של מתן כימותרפיה טרום-ניתוחית שמיועדת להקטין את הגידול ולהפכו לנתיח. במקרי סר"ר של הגפה מבוצע ניתוח משמר גפה ולאחר ההחלמה ניתנת קרינה במטרה להקטין את הסיכון להישנות מקומית. כימותרפיה כטיפול מונע נשקלת בכל מקרה, אולם אינה מהווה טיפול-חובה. עם תום הטיפול מתחילה תקופת השיקום והמעקב הכוללת פיזיותרפיה, התעמלות, חזרה לשיגרה במקביל לבצוע בדיקה גופנית, בדיקות הדמיה ובדיקות דם לעיתים מזומנות. סיכויי ההחלמה טובים. מחלה גרורתית המופיעה לאחר מכן מטופלת בכימותרפיה ולעיתים בניתוח להסרת מוקדי מחלה שאריתיים. במקרה כזה סיכויי ההחלמה תלויים באפשרות להביא את החולה למצב של "חופשי ממחלה".